ניתוח אסטרטגי: כיבוש רצועת עזה והשלכותיו

השאלה אודות כיבוש רצועת עזה עומדת במרכז הדיון הציבורי והביטחוני בישראל, במיוחד על רקע הלחימה המתמשכת. ניתוח מעמיק של הנושא דורש בחינה של היבטים היסטוריים, צבאיים, מדיניים ואזרחיים, תוך התייחסות לתוכניות אסטרטגיות שונות והאתגרים הכרוכים ביישומן.

דגשים מרכזיים

היסטוריה של שליטה: רצועת עזה הייתה נתונה לשליטה מצרית לאחר מלחמת העצמאות, עד לכיבושה על ידי ישראל במלחמת ששת הימים. ישראל גם כבשה את הרצועה לזמן קצר במלחמת סיני.
תוכניות ודיונים עכשוויים: על רקע הלחימה הנוכחית, עלו דיונים ותוכניות שונות הכוללות אפשרות של כיבוש מלא של הרצועה, שליטה ביטחונית, והצעה לטרנספר אוכלוסין.
אתגרים מורכבים: כיבוש הרצועה מציב אתגרים צבאיים, הומניטריים, כלכליים ומדיניים משמעותיים, ומחייב התמודדות עם שאלות אודות ניהול האוכלוסייה, שיקום התשתיות והיחסים האזוריים.

הקשר היסטורי: שליטה ברצועת עזה לאורך השנים

רצועת עזה, חבל ארץ קטן בדרום מישור החוף, עברה ידיים רבות לאורך ההיסטוריה. לאחר מלחמת העצמאות, ובעקבות הסכמי שביתת הנשק ברודוס בשנת 1949, נותרה הרצועה בשליטה מצרית. תקופה זו נמשכה עד מלחמת ששת הימים ב-1967, למעט תקופה קצרה של כיבוש ושליטה צבאית ישראלית במהלך מלחמת סיני (מבצע קדש) בשנים 1956-1957. במלחמת ששת הימים, שבה ישראל וכבשה את הרצועה בחזית המצרית.

השליטה הישראלית ברצועה מ-1967 ועד האינתיפאדה הראשונה ב-1988 אפשרה תנועה חופשית יחסית של תושבים בין הרצועה לישראל והגדה המערבית. אולם, לאחר האינתיפאדה השנייה ועם התגברות פעולות הטרור משטח הרצועה, הוגבלו התנועה והגישה, במיוחד לאזור המכונה עוטף עזה.

תוכניות אסטרטגיות ודיונים עכשוויים

הלחימה המתמשכת ברצועת עזה, שהחלה בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר, העלתה מחדש לדיון ציבורי וביטחוני את עתיד הרצועה ואפשרויות השליטה בה. על הפרק עומדות מספר חלופות אסטרטגיות, הנעות בין שליטה צבאית מלאה לבין מודלים אחרים של ניהול ושיקום.

כיבוש מלא והשלכותיו

אחת החלופות הנדונות היא כיבוש מלא של הרצועה על ידי צה"ל והחזקת השטחים. תוכנית זו, על פי דיווחים, אושרה עקרונית בקבינט כחלק מהרחבת הפעילות המבצעית. כיבוש מלא פירושו שליטה קרקעית בכל שטחי הרצועה, "טיהור בונקרים תת-קרקעיים מלוחמי חמאס", ושלילת יכולת חמאס לחלק אספקה הומניטרית.

בעבר, במהלך מלחמת סיני, כבש צה"ל את עזה בקלות יחסית תוך שלושה ימים. אולם, המצב כיום מורכב הרבה יותר, לאור הצפיפות האוכלוסין הגבוהה, התשתיות שנהרסו, והמערך התת-קרקעי הנרחב של חמאס. תוכנית כיבוש מלא צפויה להיות ממושכת, כרוכה באבדות ודורשת גיוס מילואים נרחב.

חלופות אסטרטגיות ליום שאחרי

מכון INSS הציג ניתוח של חלופות אסטרטגיות לרצועת עזה ביום שאחרי חמאס. הניתוח מעלה יתרונות בחלופת הכיבוש הצבאי אם יהיה חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של שיקום וייצוב אזרחי, ויוסתיים תוך פרק זמן קצר יחסית. חלופות נוספות כוללות מנהל טכנוקרטי זמני שיפעל לייצוב הומניטרי ושיקום תשתיות וכלכלה, וכן מודלים של שליטה ביטחונית מוגבלת או אזורים הומניטריים בניהול חיצוני ("עזה הקטנה").

תוכנית אפשרית נוספת שעלה לדיון היא העברת אוכלוסייה מרצועת עזה לשטח מצרים, הצעה שעלתה במסמך ממשרד המודיעין. תוכנית זו כוללת פינוי האוכלוסייה דרומה בזמן תקיפות בצפון, מעבר למצרים, ואיסור חזרה לרצועה. הצעה זו נתקלה בהתנגדות מצד מצרים.

אתגרים וסוגיות מרכזיות

אתגרים צבאיים וביטחוניים

כיבוש מלא של הרצועה מהווה אתגר צבאי עצום. צה"ל פעל כבר בשבועות הראשונים של הלחימה להשגת שליטה מבצעית בצפון הרצועה, ועל פי דיווחים פורקה המסגרת הצבאית של חמאס באזור זה. אולם, השגת שליטה מלאה בכל שטחי הרצועה, כולל בדרום (רפיח וציר פילדלפי) ובמרכז הרצועה, דורשת מאמץ צבאי ניכר והתמודדות עם לוחמת גרילה, מנהרות תת-קרקעיות וסביבה אורבנית צפופה.

חיילים ברצועת עזה במהלך הלחימה

סוגיות הומניטריות ואזרחיות

אוכלוסיית רצועת עזה מונה למעלה משני מיליון נפש. כל תוכנית הכרוכה בכיבוש או שליטה ישראלית ברצועה חייבת להתמודד עם המצב ההומניטרי הקשה, מחסור באספקה, הרס תשתיות (כולל בתי חולים כמו שיפא, בו צה"ל ביצע מבצע מיוחד) והצורך בשיקום. הנעת אוכלוסייה דרומה לשם הגנתה, כפי שנעשה בחלקים מצפון הרצועה, מציבה אתגרים לוגיסטיים והומניטריים עצומים.

היבטים מדיניים ובינלאומיים

כיבוש הרצועה מעורר שאלות מדיניות מורכבות. הקהילה הבינלאומית לוחצת על ישראל לשנות את תוכניותיה ולהימנע משליטה מלאה ברצועה. סוגיית "היום שאחרי" – מי ישלוט ברצועה, ינהל את האוכלוסייה ויבצע את השיקום – עומדת במרכז הדיונים המדיניים. עלו הצעות לשלב גורמים בינלאומיים או אזוריים בניהול הרצועה, ואף לשקול חזרה אפשרית של הרשות הפלסטינית, אם כי אופציה זו נתקלת בקשיים.

השפעה על שחרור החטופים

סוגיית שחרור החטופים שנלקחו בשבי על ידי חמאס ב-7 באוקטובר שזורה באופן הדוק עם המאמץ הצבאי ברצועה. על פי סקרים, רוב הציבור בישראל סבור כי לחץ צבאי מוגבר וכיבוש שטחים ברצועת עזה יאיצו את שחרור החטופים. עם זאת, ישנם ניתוחים המצביעים על התנגשות בין מטרות המלחמה – הכרעת חמאס ושחרור החטופים – ועל הצורך למצוא איזון בין לחץ צבאי לבין אפשרויות למשא ומתן.

דיון על עסקה או כיבוש עזה

השוואת חלופות ניהול ברצועה

בהקשר של "היום שאחרי" הלחימה, נשקלים מספר מודלים לניהול רצועת עזה. הטבלה הבאה מסכמת בקצרה חלק מהחלופות המרכזיות:

חלופת ניהול	תיאור עיקרי	יתרונות אפשריים	חסרונות אפשריים
כיבוש ושליטה ישראלית מלאה	שליטה צבאית וביטחונית מלאה בכל שטחי הרצועה על ידי צה"ל.	השגת שליטה מקסימלית, יכולת פעולה נרחבת נגד טרור.	עלות כלכלית ובטחונית גבוהה, התנגדות בינלאומית, אחריות על אוכלוסייה אזרחית.
מנהל טכנוקרטי זמני	גוף ניהולי מקצועי (אולי בינלאומי או אזורי) שיפעל לייצוב ושיקום.	התמקדות בצרכים הומניטריים ואזרחיים, עשוי לזכות בלגיטימציה רחבה יותר.	קשיים באכיפת סדר וביטחון, תלות בגורמים חיצוניים.
חזרה של הרשות הפלסטינית	העברת האחריות האזרחית והביטחונית לידי הרשות הפלסטינית.	פתרון מדיני אפשרי, העברת אחריות מישראל.	קשיי לגיטימציה לרשות ברצועה, חוסר יכולת של הרשות לאכוף את מרותה.
"עזה הקטנה" / מתחמים מנוהלים חיצונית	הקמת אזורים הומניטריים או מתחמים מנוהלים על ידי גורמים חיצוניים, ללא שליטה ישראלית ישירה.	מתן מענה הומניטרי ממוקד, הימנעות מאחריות מלאה.	היעדר שליטה ביטחונית ישראלית, סיכון לחדירת גורמי טרור.

היום שאחרי: אתגרים אזרחיים ושיקום

מעבר לסוגיות הביטחוניות, כיבוש או שליטה ברצועה מחייבים התמודדות עם מצב אזרחי והומניטרי קשה. חלקים נרחבים מהרצועה נהרסו בלחימה, ותשתיות קריטיות כמו מים, חשמל, ביוב ובריאות נפגעו קשות. שיקום הרצועה ידרוש מאמצים אדירים, גיוס משאבים בינלאומיים, וכן מנגנון ניהולי שיכול להתמודד עם משימות מורכבות כמו חלוקת סיוע, פינוי פסולת, בנייה מחדש ומתן שירותים בסיסיים.

צילומי לוויין של רפיח לאחר הלחימה

ניהול אוכלוסייה אזרחית עוינת, שעברה טראומה קשה, מהווה אתגר משמעותי בפני כל גורם שישלוט ברצועה. הצורך בשמירה על סדר, מניעת התנגדות והבטחת שלומם של התושבים, תוך כיבוד זכויות אדם, הם מרכיבים קריטיים בכל תוכנית עתידית.

שאלות נפוצות

האם ישראל כבשה את עזה בעבר?

כן, ישראל כבשה את רצועת עזה לזמן קצר במלחמת סיני (1956) ולתקופה ארוכה יותר החל ממלחמת ששת הימים (1967) ועד ההתנתקות (2005). בתקופות אלו התקיים ממשל צבאי ישראלי ברצועה.

מהן החלופות האסטרטגיות המרכזיות לרצועת עזה ביום שאחרי חמאס?

החלופות כוללות כיבוש מלא ושליטה ישראלית, מנהל טכנוקרטי זמני, חזרה של הרשות הפלסטינית, והקמת אזורים מנוהלים חיצונית ("עזה הקטנה"). לכל חלופה יתרונות וחסרונות מבחינה ביטחונית, מדינית ואזרחית.

כיצד כיבוש הרצועה קשור לנושא שחרור החטופים?

לחץ צבאי מוגבר וכיבוש שטחים נתפסים על ידי חלקים בציבור ובמערכת הביטחון כאמצעי להפעלת לחץ על חמאס להסכים לעסקת שחרור חטופים. עם זאת, ישנו דיון אודות ההתנגשות האפשרית בין מטרות אלו.

מהם האתגרים ההומניטריים בכיבוש הרצועה?

האתגרים כוללים התמודדות עם אוכלוסייה אזרחית צפופה, מחסור באספקה, הרס תשתיות רחב היקף, הצורך בשיקום ומתן שירותים בסיסיים, וניהול אוכלוסייה שעברה טראומה קשה.