חצבת היא מחלה נגיפית מידבקת ביותר, הנגרמת על ידי נגיף החצבת. היא עלולה לגרום לסיבוכים רציניים, במיוחד בקרב ילדים קטנים, מבוגרים ואנשים עם מערכת חיסון מוחלשת. הגוף מפתח חסינות נגד חצבת בעיקר באמצעות יצירת נוגדנים, בין אם כתוצאה מהחלמה מהמחלה או מקבלת חיסון.
נוגדנים הם חלבונים ייחודיים שמערכת החיסון מייצרת בתגובה לחדירה של גורמים זרים, כמו נגיפים וחיידקים. במקרה של חצבת, החיסון או חשיפה טבעית לנגיף גורמים למערכת החיסון "ללמוד" לזהות את הנגיף ולייצר נוגדנים ספציפיים נגדו. נוגדנים אלה, בעיקר מסוג IgG, נשארים בזרם הדם לתקופה ארוכה ויכולים לנטרל את הנגיף במהירות אם הוא חודר שוב לגוף, ובכך למנוע את התפתחות המחלה או להפחית משמעותית את חומרתה.
איור של נגיף החצבת (Morbillivirus) תוקף תא
אכן, ייתכן מצב שבו אדם יימצא עם נוגדנים לחצבת בדמו, אך עדיין לא ייחשב מחוסן באופן מלא. הסיבה לכך נעוצה בכמה גורמים מרכזיים:
לא מספיק שיהיו נוגדנים בדם; רמתם (המכונה גם "טיטר") חייבת לעבור סף מסוים כדי לספק הגנה אפקטיבית. אם רמת הנוגדנים נמוכה מדי, הגוף עלול שלא להצליח להתמודד עם זיהום מאסיבי של הנגיף, והאדם עדיין יהיה פגיע להידבקות. בדיקות דם סרולוגיות יכולות למדוד את כמות הנוגדנים ולקבוע אם היא מספקת.
אצל חלק מהאנשים, רמת הנוגדנים המגנים עלולה לרדת בהדרגה לאורך השנים לאחר החיסון או לאחר ההחלמה מהמחלה. תופעה זו, המכונה "דעיכת חסינות", יכולה להותיר את האדם פחות מוגן. זו הסיבה שלעיתים יש צורך במנות דחף של חיסונים מסוימים כדי לשמר רמת הגנה גבוהה.
חיסון החצבת (הניתן לרוב כחלק מחיסון MMR או MMRV) יעיל מאוד. לאחר מנה אחת (הניתנת בגיל שנה), כ-93%-95% מהמתחסנים מפתחים רמת נוגדנים מספקת. לאחר המנה השנייה (הניתנת בכיתה א'), שיעור ההגנה עולה לכ-97%-99%. עם זאת, משמעות הדבר היא שאחוז קטן מהאוכלוסייה (1%-3%) עלול לא לפתח תגובה חיסונית מיטבית גם לאחר שתי מנות, או לחוות "כישלון חיסוני ראשוני" (אי-פיתוח נוגדנים מספקים מלכתחילה) או "כישלון חיסוני שניוני" (ירידה מהירה ברמת הנוגדנים).
גורמים אישיים, כגון מצב מערכת החיסון (למשל, אצל אנשים עם דיכוי חיסוני עקב מחלות או טיפולים רפואיים), יכולים גם הם להשפיע על עוצמת התגובה החיסונית לחיסון ועל משך ההגנה.
פריחה אופיינית של מחלת החצבת על עור הגוף
בדיקות דם יכולות לזהות סוגים שונים של נוגדנים. נוגדני IgM מופיעים בדרך כלل בשלב מוקדם של הדבקה חריפה ונעלמים תוך מספר שבועות. נוכחותם מעידה על זיהום פעיל או חשיפה לאחרונה. לעומת זאת, נוגדני IgG מופיעים מאוחר יותר, נשארים בדם לתקופה ממושכת ומעידים על חסינות קודמת (כתוצאה מחיסון או מחלה בעבר). כאשר בודקים חסינות ארוכת טווח לחצבת, מתמקדים ברמות של נוגדני IgG. רמה נמוכה של IgG, גם אם קיימת, עלולה שלא להספיק להגנה.
קביעת מצב החסינות של אדם לחצבת מתבססת על מספר קריטריונים:
בישראל, אדם נחשב מחוסן נגד חצבת אם קיבל שתי מנות חיסון נגד חצבת (MMR/MMRV) לאחר גיל 12 חודשים, כאשר בין המנה הראשונה לשנייה יש הפרש של לפחות ארבעה שבועות. המנה הראשונה ניתנת בדרך כלל בגיל שנה, והשנייה בכיתה א'. תיעוד מסודר של קבלת החיסונים הוא הדרך הראשונית להערכת חסינות.
במקרים שבהם אין תיעוד חיסונים ברור, או כאשר יש ספק לגבי רמת החסינות (למשל, אצל עובדי מערכת הבריאות, נוסעים לאזורים עם התפרצויות חצבת, או אנשים עם דיכוי חיסוני), ניתן לבצע בדיקת דם לאיתור וכימות נוגדנים מסוג IgG נגד חצבת. תוצאה חיובית עם רמת נוגדנים מספקת (מעל סף מסוים שנקבע על ידי המעבדה) מעידה על חסינות.
אם בדיקת הדם מראה נוכחות נוגדנים אך ברמה נמוכה ("גבולית" או "לא מגנה"), ייתכן שהרופא ימליץ על קבלת מנת חיסון נוספת (מנת דחף) כדי להעלות את רמת הנוגדנים ולהבטיח הגנה מיטבית.
התרשים הבא ממחיש כיצד גורמים שונים יכולים להשפיע על רמת ההגנה האישית מפני חצבת. הצירים מייצגים גורמים מרכזיים, והערכים (בסקאלה של 1 עד 10, כאשר 10 מייצג את התרומה הגבוהה ביותר לחסינות או את הסיכון הגבוה ביותר) הם הערכות לצורך המחשה בלבד. רמת חסינות גבוהה יותר מתקבלת בדרך כלל משילוב של מספר גורמים חיוביים, כמו קבלת מלוא מנות החיסון ותגובה חיסונית טובה.
חשוב לזכור שהתרשים הוא המחשה כללית. הערכה מדויקת של מצב החסינות דורשת התייעצות רפואית ובדיקות מתאימות.
הדרך היעילה ביותר למנוע חצבת וסיבוכיה היא באמצעות חיסון. החיסון מכיל נגיפים מוחלשים של חצבת (וגם של חזרת ואדמת בחיסון המשולש MMR, ולעיתים גם אבעבועות רוח בחיסון המרובע MMRV). נגיפים מוחלשים אלו אינם גורמים למחלה אצל אנשים בריאים, אך הם "מאמנים" את מערכת החיסון לזהות את הנגיף האמיתי ולייצר נגדו נוגדנים וזיכרון חיסוני.
בישראל, החיסון נגד חצבת ניתן במסגרת שגרת החיסונים לילדים:
קבלת שתי מנות חיסון חיונית להשגת הגנה מרבית וארוכת טווח. המנה השנייה לא רק "מחזקת" את התגובה החיסונית, אלא גם מכסה את אותו אחוז קטן של אנשים שלא פיתחו חסינות מספקת לאחר המנה הראשונה.
הטבלה הבאה מסכמת את הגורמים העיקריים שיכולים להשפיע על קיומה ורמתה של חסינות נגד מחלת החצבת. הבנת גורמים אלו מסייעת להעריך את הצורך בבדיקות נוספות או בחיסון דחף.
גורם | השפעה על החסינות | הסבר נוסף |
---|---|---|
קבלת חיסון | גבוהה (בדרך כלל) | שתי מנות חיסון MMR/MMRV מספקות הגנה של כ-97-99%. |
מספר מנות חיסון | קריטי | מנה אחת מספקת הגנה של כ-93-95%; שתי מנות נדרשות להגנה מיטבית. |
זמן שעבר מאז החיסון | יכולה להיות ירידה | אצל חלק מהאנשים, רמת הנוגדנים עלולה לרדת עם השנים (דעיכת חסינות). |
תגובה חיסונית אישית | משתנה | מיעוט קטן מהאוכלוסייה אינו מפתח תגובה חיסונית מספקת גם לאחר חיסון מלא ("כשל חיסוני"). |
גיל בעת החיסון | חשוב | חיסון לפני גיל שנה עשוי להיות פחות יעיל עקב נוגדנים אימהיים. חיסון בגיל המומלץ (שנה וכיתה א') מיטבי. |
מצב מערכת החיסון | משמעותי | אנשים עם מערכת חיסון מדוכאת (עקב מחלות או טיפולים) עלולים לא לפתח חסינות מספקת או לאבד אותה. |
חשיפה טבעית למחלה | גבוהה (בדרך כלל) | החלמה מחצבת לרוב מקנה חסינות לכל החיים. ילידי ישראל לפני 1957 נחשבים לרוב מחוסנים טבעית. |
רמת נוגדני IgG בדם | מדד ישיר | בדיקה סרולוגית יכולה לקבוע אם רמת הנוגדנים מספקת הגנה. |
מפת החשיבה הבאה מציגה באופן ויזואלי את הקשרים בין נוכחות נוגדנים לחצבת, הגורמים המשפיעים על רמת החסינות, והדרכים לוודא האם אדם אכן מוגן מפני המחלה. היא עוזרת להבין מדוע הימצאות נוגדנים בבדיקת דם אינה תמיד שקולה לחסינות מלאה.
המפה מדגישה את החשיבות של לא רק לזהות נוגדנים, אלא לוודא שרמתם מספקת הגנה, ולהתחשב בגורמים נוספים שיכולים להשפיע על מצב החיסון האישי.